ברכות על הבכורה הקרבה. כוריאוגרפים רבים נתנו ל"פולחן האביב" פרשנות משלהם. מה הביא אותך לעשות גם עיבוד משלך? מה משך אותך ליצירה? 

בשנת 2003 כשרקדתי בלהקת בלט גולבנקיאן בפורטוגל, עבדתי עם הכוראוגרפית הקנדית מארי שואינרד שיצרה פרשנות משלה לפולחן האביב. מאז התחלתי לפנטז על הגרסה שלי, על פרשנות משלי. המוסיקה הדהימה אותי, ויכולתי לראות אותה ממש בצורה גרפית. זו גם הנקודה בה היא נוגעת בי אישית, המוסיקה גורמת לי לראות תמונות מאד ברורות, וממלאת אותי בתשוקה לממש אותן בצורה בימתית. נושא הפולחן והקרבת הקורבן מעניין אותי, מנקודת המבט העכשווית, כאזרח מול מדינה, וכרקדן מול קהל. היצירה הזו הפכה להיות אבן דרך קלאסית בקאנון ההיסטורי של המחול. היא טעונה במשקל כוראוגרפי רב, שנצבר עליה עם השנים.


במה עוסקת היצירה ומהי האמירה שלה דרך העיניים שלך?

היצירה עוסקת בהקרבת קורבן על הבמה, כאמן כמבצע בפועל, ובהקרבת קורבן מבחינה סמלית, כאדם שהוא חלק מקהילה. בעבר, טקסי ההקרבה והפולחנים הקדומים היו אירועים קהילתיים, והכלל היה בוחר את הקורבן. בסיפור היצירה המקורי, נבחרת נערה בתולה מבני השבט, להיות קורבן האביב. בימינו, הקרבת הקרבן היא אירוע יחידני, אתה אמנם צריך לציית לחוקי המדינה ולשרת אותה לעתים, אלא שאתה חייב לבחור בעצמך להקריב את עצמך למען...להתנדב ל....וזהו אקט אלטרואיסטי, למען האחר, ובו זמנית אקט של ראוותנות וראווה, של גאווה ושל מימוש יצר של כיבוש ושל שאפתנות להיות גיבור, כך אם נסתכל למשל על שהאידים המקריבים עצמם, או על מתנדבי סיירות מובחרות...

ספר על תהליך העבודה. כמה זמן הוא נמשך? מה הוא כלל? רגעים מיוחדים תוך כדי עבודה? תובנות?

בתהליך העבודה שנמשך כארבעה חודשים, ניסיתי להוציא לפועל את הפנטזיות הגרפיות שהתעוררו לי, מתוך ההאזנה והמעקב וההתמסרות למוסיקה. המוסיקה היא כמו הטקסט שלי, ועליו אני מצייר את התמונות של הריקוד. בתהליך העבודה הבנתי את הפוטנציאל למשמעויות הפוליטיות והאישיות שיש לפרשנות שנתתי, וניסיתי ללכת עם הדימויים ללא מעצורים, וגיליתי שללא המעצורים אני מגיע לקלישאות וגימיקים. בהתחלה זה עורר אצלי סלידה, המקום הגימיקי, אלא שמאוחר יותר הבנתי שאני חייב ללכת אל המקום הקלישאתי ולמצות אותו דוקא.
גיליתי בתהליך כמה חשוב לי שהתכנים יהיו ברורים ובהירים, מבלי שהם יהיו צרים מדי. החשיבות של לשמור על מתן חופש מסוים לקהל הצופה להעניק רבדי משמעות משלהם, ולא לסגור לגמרי את הדימויים שאני מביא לבמה.


התקציר מספר כי "ברצף התמונות מתקיים זמן מוגבל וקצוב, האביב. האביב הוא זמן של הזדמנות דחופה למימוש יצרים ולכיבוש. תוכל להרחיב על אותו אביב?

האביב, כחלק ממחזור הטבע, הוא תקופת זמן מוגבלת וקצובה לבעלי חיים מסוימים, למימוש היצירם שלהם, לחיזור, להזדווגות. בעצם לכיבוש. מכאן ההשאלה לעולם החברתי: זמן קצוב, כמו זמן של מלחמה, כמו מערכה מתוכננת, זירת קרב, זירת איגרוף, זמן מוגבל הניתן למשחק של כוחות, ובתוכו מישהו צריך להיות מוקרב ולהפסיד. ההזדמנות היא דחופה כי הזמן הוא קצוב. לכל קרב יש את פרק הזמן הניתן לו, אם נחשוב על זירת אגרוף למשל. וגם במלחמות בין עמים יש זמן קצוב להפגנת כוח ולכיבוש. אין עם שנכבש לתמיד.

מה יש בה שגרם לכל כך הרבה כוריאוגרפים לרצות להתמודד איתה?

עוצמה, יצרים, חדשנות, כוחניות מתפרצת, צבעוניות, רב גוניות, מטענים היסטוריים, נושא הפולחן, נושא הקורבן, הטראגיות....המיתולוגיה....וכמובן גם הרצון להתכתב עם מה שכבר נעשה בעבר, להתייחס למשהו, לפרש משהו מוכר, בצורה שונה. זה מאד נפוץ בשאר האמנויות ליצור עיבודים לנושאים קיימים. פולחן האביב כמחול הוא בעצם וריאציות על נושא. יש את זה במוסיקה, יש את זה בציור ובקולנוע....ומזה כעשרים שנה במחול זה די באופנה ליצור עיבוד מחודש ליצירות קלאסיות. מאץ אק, אנז'לן פרלז'וקאז', וגם כמה כוריאוגרפים ישראלים, שיצרו עיבודים משלהם ליצירות קלאסיות. חלק מהכוח של היצירות האלה הוא ההישענות וההתכתבות שלהם עם המקור.

היצירה נחשבת כאבן דרך בתולדות המחול. מפחיד לגשת ליצירה כזו? מאתגר?

מאד מאתגר. יש ציפיה מאד גדולה מעצמי ליצור משהו בעל ערך ומשקל, להעז לגעת במשהו מקודש וחשוב כל כך. יש מיתולוגיה שלמה סביב היצירה הזו, וזה גורר כל מיני רגשות של יראה, כבוד ופחד. אבל הם רגשות טובים בעיני, במקרה זה.

האם ראית ביצועים אחרים ואם כן, עד כמה הושפעת מהם?

ראיתי כמה וכמה ביצועים, מאד הושפעתי מהם ואף בחרתי להשתמש בהם כמקורות השראה. למעשה היצירה בעיבוד שלי היא מעין פנתאון של רוחות הרפאים של עולם המחול. אני משייט בין סגנונות ומצטט בצורה חד משמעית כוראוגרפים שיצרו בעבר פרשנות ליצירה זו, כוראוגרפים שיש להם משמעות בעיני. ליבה של היצירה הוא הציטוטים שבה.

היצירה מבוססת על רגשות קבוצתיים והנושא שלה לקוח מטקסי קורבן של רוסיה הפאגאנית שנבעו מדרך הופעת האביב ברוסיה. מה מאפיין את אותו אביב ואיך זה בא לידי ביטוי ביצירה?

האביב הוא העונה הכי יפה, הכי רומנטית, הכי מרגשת, והכי מלאת יצרים ומיניות. האביב הוא זמן להזדווגות, לחיזור, לאהבה, לחידוש....למימוש פוטנציאל וכוח. את הקרבן מקריבים ברוסיה הפגאנית כסמל לפריון, למען הפריון. ביצירה שלי הרגשות הם רגשות פרטיים ולא קבוצתיים, אלא שכל אחד יכול להזדהות עם רגשות אלה. אני משתמש בפיתוי, בכוחניות, וביצרים, בחומרים הכוראוגרפים והתאטרליים שאני מביא לבמה.

איך היה החיבור שלך למוסיקה של סטרווינסקי? ההבנה שלה? הבאר ממנה הוא עצמו שאב את השראתו?

המוסיקה של סטרווינסקי היתה המצע עליו יצרתי את התמונות. המוסיקה הכתיבה לי לא רק את המקצבים אלא גם את הלכי הרוח והדימויים. לפעמים חשתי שכל מה שעלי לעשות הוא להוציא לפועל את המוסיקה, כפי שהיא מצטיירת בעיני רוחי. וכך באמת עשיתי. סטרווינסקי שאב את השראתו מעשרות מקורות: החל במוסיקה עממית רוסית, דרך הג'אז והמוסיקה השבטית האפריקאית, והמוסיקה הקלאסית בכלל. הוא משייט בין סגנונות ורותם כל אחד מהם לצרכיו. הוא יצר משהו חדש לגמרי ולכן גם זכה להמון התנגדות וקריאות בוז בזמנו, כשהיצירה עלתה לראשונה. רק מאוחר יותר יכלו להבין אותו ולהבין כמה יצירה זו היא למעשה יצירת מפנה במוסיקה המערבית בכלל.

להבין את המוסיקה זה משהו רחב ומרובד. אפשר להבין את המוסיקה כמוסיקאי, לנתח את מקצביה ואת ההרמוניה שלה, ואת זה אני מנסה לעשות לעתים ולנצל לטובת הכוראוגרפיה. אפשר גם להבין את המוסיקה כטקסט דרמטי וציורי ,ולפענח את המסרים הדרמטיים והגרפיים הגלומים בו. לא בכדי יצרו באולפני וולט דיסני גירסה מצוירת לפולחן האביב, כחלק מהסרט פנטזיה. מאד קל כנראה לזהות את הציוריות של המוסיקה ולהביאה לכדי יצירת עלילה.

מהו "הדבר שלך" לדעתך, הדבר המסויים שאתה מביא ל"פולחן האביב"?

כל מה שדיברתי עליו עד כה הוא הזוית הפרשנית האישית שלי.

עד כמה לדעתך היצירה אקטואלית להיום?

יותר מתמיד. אין מצב בו היצירה לא תהיה אקטואלית. היצירה עוסקת בכוח, במימוש יצרים, בכיבוש. תכנים אלה תמיד יהיו רלוונטיים.

אתה מלמד גאגא בישראל ובחו"ל. ספר קצת על שפה התנועה הזו.

שפת תנועה מדהימה המעניקה לאנשים ולרקדנים תובנות וקיצורי דרך להבין את תנועת גופם לעומק, להשתכלל כבעל חיים שניחן בכושר תנועה, או כרקדן אתלט המבקש להגיע להישגים גופניים מרחיקי לכת, ולרפא את עצמם מפציעות ומשחיקה. קשה לדבר על גאגא ביותר ממילים כלליות. צריך לחוות את זה. גאגא בעבורי היא לא סגנון תנועה. אלא היא תפיסת עולם. היא עוסקת בשאלות עמוקות וקריטיות כמו נכון או לא נכון. ועד כמה שזה נשמע רעיון פשיסטי, אני בהחלט מאמין שיש נכון ולא נכון בעולם התנועה. גאגא חושף בדיוק את ההבחנה הזאת, ובצורה הכי מזוקקת ומדויקת שאני מכיר.

כאסיסטנט של אוהד נהרין ואחראי על פרוייקטים בלהקת בת שבע, מה כולל התפקיד הזה?

תפקיד זה ממוקד כרגע בניהול חזרות של אנסמבל בת שבע ובאימון השוטף של הרקדנים בלהקה הצעירה, בהכנתם למופעים ובליווי צמוד במופעיהם הרבים ובחזרות. מעבר לכך יש כמה פרוייקטים של תלמידים שאני מעורב בהם, כמורה, ולעתים אני גם נשלח מטעם אוהד ללהקות בחו"ל כדי להעביר סדנאות או ללמד את יצירותיו.

קראתי שהושפעת מאד מקנינגהם

טכניקת קנינגהם היא טכניקה שגיליתי בתקופת לימודי בבת דור, ושמשם פיתחתי את העשרתי בה, אם בסטודיו של קנינגהם בניו יורק, ואם עצמאית. קנינגהם הוא מאסטר רוחני בעבורי, כמורה וכאמן. אני מאד מתחבר לרעיונות המהפכניים שהוא החדיר לקומפוזיצית המחול, ולדרך של יוצרים ליצור. ולפילוסופיה שלו, ולהשלכות שלה על החיים, על האדם בכלל, על הדרך לחוות ולצפות באמנות....זה כך כך גדול ומורכב בעיני, שקשה לומר על זה מילים ספורות. כטכניקת ריקוד, אני חושב שזו צורת התנועה הוירטואוזית ביותר שהכרתי עד כה, אלא שבניגוד לשפת הגאגא, אני לא חושב שהיא מתאימה לכל אחד.

מתי הבנת שאתה קושר את חייך בתחום המחול?

מיד כשהתחלתי לרקוד, בגיל 16.

מהם מקורות היצירה שלך? 

מוסיקה, רקדנים מסוימים, תשוקה לרקוד, וכוריאוגרפים מעוררי השראה, כל אלה יחד יכולים להוות עבורי מקור ליצירה ומקור השראה. פולחן האביב היא לא היצירה הראשונה בה אני מתכתב עם יצירה קדומה אחרת. ביצירתי אחר הצהריים של אדולף, משנת 2005, אני מעבד מחדש את אחר הצהריים של הפאון, שיצר ניז'ינסקי. רעיונות נולדים כמו שמוזה נולדת, ברגע אחד, זה יכול להיות בחלימה בהקיץ, וזה יכול להיות בסטודיו. שם נולדים רעיונות. אבל קומפוזיציה נולדת בסטודיו, תוך כדי ההתנסות והחוויה. כפי שאמר המשורר הספרדי אנטוניו מצ'אדו: הדרך אינה קיימת, היא נוצרת באמצעות הצעידה.

מה מרתק אותך בתהליך היצירה?

החיבור של אלמנטים בימתיים שונים והיכולת לספר סיפור דרך החיבור הזה. לספר סיפור במובן של לומר אמירה כלשהיא, שבחרתי לומר אותה באמצעות המופע, המחול, התנועה, פשוט כי זו השפה בה אני בוחר להביע את עצמי על הבמה, ובה אני נהנה להביע את עצמי. ליצירות שלי יש תמיד משמעות טקסטואלית, הן אינן אבסטרקטיות. הן מספרות סיפור.

במה שונה המחוייבות של כוריאוגרף לעומת רקדן?

הכוריאוגרף כמדומני בוחר בעצמו למה הוא רוצה להתחייב. הוא חופשי ללא גבול, אלא אם הוא מגביל את עצמו. הוא אפילו לא חייב להיות כן או ברור או עקבי. הוא חופשי ליצור את הכללים ולשבור אותם. הרקדן יכול לממש את החופש שלו רק באמצעות המחויבות לכוריאוגרף, לאו דוקא באמצעות הציות, אלא באמצעות ההוצאה לפועל של הוראה שניתנה ממקור אחר שהוא לא אתה. חופש הוא תחושה ולא מצב חומרי. אמנם הרקדן מחויב להוציא לפועל את הטקסט התנועתי הנכפה עליו, אך אין זה אומר שהוא אינו חופשי. הפרשנות ואופן ההבעה לעולם לא יכולים להיות כפויים עליו, אפילו לא במסורת הקלאסית הקשוחה ביותר. הוא מחוייב לכוראוגרף כי רק באמצעותו הוא יכול להתממש. הכוראוגרף הוא הגבולות שבהם הוא פועל.

מה מוביל אותך בכוריאוגרפיה?

בעיקר אינטואיציה חזקה.

איך אתה בוחר את הרקדנים?

כל יצירה דורשת התאמה עניינית משלה. אם אבחר רקדנים ליצירה קיימת, אבחר ברקדנים שמתאימים לדימוי שיש לי על התפקיד, או בכאלה המאתגרים ומעניינים את התפקיד באופן שמשדרג אותו. אם אבחר רקדנים ליצירה חדשה, אבחר על פי הכימיה, הענין שיש לי באותו רקדן, כמה אני נהנה מלהתבונן בו זז וכמה אני מאמין באיכויות האנושיות, הבימתיות והתנועתיות שיכולות לשרת אותי בתהליך היצירה. חשוב לי שהרקדן איתו אני עובד יהיה יצירתי, ובו זמנית חשוב לי שיהיה לי אמון מוחלט שהולך להיות לנו כיף ביחד ושהתהליך כולו יהיה תהליך שבו נהנה ונצחק ונאהב להיות זה עם זה.

מהי יצירת המחול/מופע/אמן שהשפיעו עליך יותר מכל?

מרס קנינגהם, אוהד נהרין, דומיניק בגואה. שלושה כוריאוגרפים שמייצגים כל אחד בדרכו, את כל מה שאני מחפש באמנות, כצופה, וכמבצע.

מה אתה אוכל לארוחת בוקר לפני יום בסטודיו?

מיץ תפוזים, בננה, קרואסון שקדים וקפה. ולא רק לפני יום בסטודיו אלא בכל בוקר ללא יוצא מן הכלל.

מהי לדעתך תכונה או תכונות האופי הכי חשובות שיוצר צריך?

מעוף, רגישות, בהירות, גמישות, חמלה

אתה יכול להצביע על תכונה מסויימת שלך שמובילה אותך ליצור?

אהבת הבמה

אם לא היית כוריאוגרף, היית.....?

זמר ומוסיקאי