מאת: ניב שינפלד ואורן לאור

מופיעים: סיון גוטהולץ, נגה גולן, קרן כרמון, עידית סולנג', עודד גרף / צוף יצחקי, אורן לאור * ניהול חזרות: מלני ברסון * עריכת פסקול: דידי ארז * תאורה: יעקב ברסי * מוזיקה: , Wellcome to the World - Toni Childs Nostalgia 1+2 - John Zorn, The Dresses Song - Lisa Germano, Amsterdam - Maggie Macneal, Shir Hatan - Marlene Dietrich,  La Llorona - Vaya Con Dios ,  At Telchi Basada - Chava Alberstein

מהעיתונות:

"... הילדה חולמת להגיע ל "שם", או ל "אי-שם" שבו ניצבת אותה זמרת גדולה מהחיים שמגלם לאור. הקטע המשותף שלהם, הלהיט האירוויזיוני ההיסטרי 'אמסטרדם', הוא הפוגה של הומור ביצירה כולה... במהלך היצירה יש קטעי סולו יפים, לצד קטעי מחול המזכירים להקות ליווי של זמרי אירוויזיון, ולא בכדי, כי היצירה בוחנת בין השאר את הנשיות שבגבר, הנעצרת בדיוק בעובדה שהגבר - נשי ככל שיהיה - לא יהיה אף פעם אישה, על כל הכרוך בזהות הזאת. לרגעים נדמה כי מדובר בנוסטלגיה...ובעיקר משום שבאותם קטעי סולו יוצר שינפלד מהלכים מרגשים של תנועה סוחפת." 
(צבי גורן, "הבמה")

"גם הילדה וגם  הדראג, אשר מורגלים בחייהם לחיקוי של נשים אחרות, נפגשים ומחקים זה את זה, ובכך מחיים את עצמם ומנכיחים נוכחות חדשה ומרגשת."  

(רועי חפץ, "1909")

"אני לא מבקר מחול. אני לא אכתוב על הפוינט שלא היה, על הז'טה המדהים של הרקדנים ועל התנועות הארוכות של הרקדנית הג'ינג'ית...אני כן אכתוב כמה מילות הנאה של אדם שלא מבין במחול מאומה, אבל בהחלט הבין על מה המהומה ב"ג'ורונה".... "ג'ורונה" היא יצירה שלימה, הרמונית, אינטנסיבית ופשוט מעניינת.... מחיאות הכפיים הסוערות לא הותירו ספק שאכן, משהו טוב קורה על הבימה ב"ג'ורונה"....

"קצר מדי", אמרו רבים. " איזה יופי" הייתה האמירה הנפוצה ביותר. העובדה שאנשים רבים יצאו עם רשמים ופרשנויות כל כך רבים על מה שראו לימדו אותי ש"ג'ורונה" באמת הצליחה לגעת בליבם של אנשים רבים..." 

(אמיר דובז'ינסקי, "Go Gay")  

" המופע שלכם כה מצוין קודם כל משום המסרים האוניברסאליים שהוא מקרין. אוניברסאליות המסרים היא זו ההופכת את המופע לכה נגיש לכל אחד ואחת כי הרי אהבה, תשוקה, כאב נפשי חד או בדידות מזהרת - אלה רגשות אנושיים שכל אדם באשר הוא אדם יכול להזדהות איתם  ואין זה משנה מה היא הסיבה הפרטית שבגינה עבר טלטלה רגשית. ושלא יהיה ספק, כל אחד נושא איזה צלב על גבו.

מהמופע יוצאים עם תחושה מעודדת משהו שאתה לא לגמרי לבד בעולם הבלתי אפשרי הזה. אולי כאן טמון ההסבר לתגובות נוסח: "אני לא מבין במחול המודרני אבל הפעם..".

אני כבר לא מדברת על הצלחתכם העצומה לגרום לצופה להביט באחר בסקרנות ראויה ולא להישאר אדיש. סקרנות היא תכונה מוסרית כשלעצמה, לו משום שהיא מונעת מהאדם להיות מלא רק בעצמו בלבד. ה"אחר" במופע נחשף בפני הצופה בצורה הכי גלויה והכי אמיתית, מה שמחייב את הצופה להתמודדות נפשית ומוסרית כאחד, פשוט לא נשארת לו בררה אחרת..."               

( אילנה לוין, החוג לאמנות, האונ' הפתוחה )