מנוי לסדרת המחול עבודות לאור יום לעונת 2025-2026
המנוי יכלול 9 מופעים אחת לחודש ביום שישי בצהרים החל מאוקטובר 2025 ועד יוני 2026
עלות למנוי 450 ש״ח. או 8 מופעים בעלות 400 ש״ח.
תוכנית הסדרה:
24.10.25- אנאבל דביר- ״קרשנדו זָהָב ״
אֶפּוֹס כוריאוגרפי למחול-רוק ומוסיקה חיה המתרחש בהרי הקווקז המדומיינים והים השחור. זכרונות, מבנים עדתיים ומסורת מתווים את דרכן של כנופיית נשים לשלוט בעתיד סיפור חייהן.
במחול-הרוק ושירת הכפר שלנו, שַׁבְנוּ להתלהק ולאצור עוד רְחָמִים אל כנופיית השֵׁדוֹת שאנו. רגע הבחירה, ההכתרה, חוצה את ציר הזמן שלנו שוב. מי תילחם עבורנו, בשבילכן.ם? תלחים את דם ליבה בזהב, חדורת פאתוס, טעונת גאווה; תהפוך היא ללֶשֵׁד עצמותיה מול השלד של עצמה.
בדיוק כאן מתחילים שירים וריקודים של מעשיה המשנעת טקסי קול ופולקלור בהשראת מדינת המזרח של הים השחור: גֵּאוֹרְגִיָה, וביקום מקביל שמוצאו מן הדמיון.
אנו חייבות אֶפּוֹס זה להיסטוריה הכתובה בדם.
המופע יכלול ערום חלקי ושפה גרפית
21.11.25- עדי בוטרוס -״קמרה אובסקורה״
בעבודתו החדשה, עדי בוטרוס קורא על עצמו תיגר. לראשונה לבדו על הבמה, הוא נאבק בהעדר הקבוצה, בצורות הגולמיות של הגוף; בוחר ושובר אותן, נמצא בין כניעה להכרעה. המאבק הגופני והאסתטי הוא תשתית המציאות, מותרות הספק, כלי להחייאת יסוד הארציות, הטלת משקל החיים על האדם, על מוסריותו ויכולתו לשלוט בהרס שטמון בו.
בעומק הבמה ניצב שדה חיטה, בהשראת ציורו של וינסלו הומר מ-1865,The Veteran in a New Field, המתאר את דמותו של לוחם-חקלאי לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית. בקמרה אובסקורה ההווה נספג בעבר, החיטה בקינה וחיים, נחמה ושדה של מוקשים, באפשרות לצמיחה מתקופה שהתפוררה.
12.12.25- אורלי פורטל- ״אלאטלאל״
יצירתה החדשה של אורלי פורטל, המבוססת על קולה של אום כולתום בשיר "אל-אטלאל" (עיי החורבות) של המשורר המצרי אִיבְּרַאהִים נַאגִ'י, בתרגום עכשווי לעברית.
השיר על מות האהבה בין גבר לאשה הופך לסיפור על עולם שנחרב, על מערכת יחסים בין אדם למקום, לאדמה, לעַם. היצירה צומחת מתוך הריסות, זרעי יופי מונבטים ברסיסי מלחמה. זהו מחול קינה על אובדן חיים ואמונה. שתי שפות, עברית וערבית, נארגות האחת בשנייה. המוזיקה, השפה והקול נמהלים אל תוך המחול עד לכדי ״טאראב״ – התעלות אקסטטית. הרקדנים בקולם נאנחים, נאנקים, ובקולם צעקה המבקשת את איחוי הכאב הגדול של שני העמים.
16.1.26-יוסי ברג ועודד גרף -״תנועות ריקוד של אמצע מלחמה״
מעניין אם לא הייתה מלחמה איזה ריקוד היה קורה, אבל יש ואלה התנועות שנוצרו בזמן הזה, במקום הזה. אנחנו כותבים תסריטים, מחפשים דרכים חדשות לספר את המציאות, כאן אנחנו אלה ששולטים במצב. מרגישים שהקרקע נשמטת מתחת לרגליים? בואו נשים שם חול, ים, וסירה.
הטקס הזה בינינו הרקדנים וביניכם הקהל זה דבר מיוחד, לא? אפשר פה לשוט לאן שרק נרצה.
20.2.26-גלעד ירושלמי-״גלעד-המחזמר״| רות ולנסי-״סולו לדגל״ |אורית גרוס- ״one shot a day״
גלעד-המחזמר
דרך נאמברים ממחזות זמר וסרטים מוזיקליים שונים אני מנסה להתחקות אחר שורשיי הגבריות העברית שבי. על כל גווניה. דרך גופי אעלה באוב את אבות אבותיי ואיתם אנדוד במדבר, אייבש ביצה, אעלה להר, אשרוף עץ זית, אקרא בתורה, ארדף בחשיכה ואחלום.
סולו לדגל
קצרצר/ אלכס אפשטייםן
-מה לעשות עם דגל?
-זה דגל אמיתי?
-תגיד אתה לא רואה? וודאי שזה דגל אמיתי.
-ואפשר לכבס אותו? במכונת כביסה רגילה?
-אני מניח שכן. אבל למה צריך לכבס אותו?
-אני חושב שאתה הוא זה שלא רואה.
one shot a day
"כל בוקר… כל בוקר… כל בוקר אני קמה… כל בוקר אני קמה ופותחת… כל בוקר אני פותחת את החלון… והיא באה."
מאז אוקטובר מתנהל בתוכי מנגנון של פעולה סדורה: אני קמה, פותחת את החלון, ומחכה לזריחה. כל בוקר, ועד שישובו כולם, אני שם כדי להטיח ולטעון נגדה. והיא, במסלול נצחי וידוע מראש, באה. כל בוקר היא כאן, ואני, שקיומי תלוי בה, מזהה את תנועת הזריחה והשבירה שבתוכי.
לנוכח רצפת זריחות נעדרת סוף, נובטת אפשרות למציאות אחרת.
ואתם מוזמנים.
13.3.26- להקת יסמין גודר- ״חשוף על חלודה״
העבודה מציבה חמש פרפורמריות בתוך מרחב נקי אך טעון במתחים – מעין אינסטליישן חיה שבה תנועה, גוף וסאונד הם חומרי הגלם המרכזיים. המוזיקה האלקטרונית־מדיטטיבית יוצרת מרחב אודיו־פלסטי, נוכח ונעדר בעת ובעונה אחת, יציב אך גם משתנה, שמזמין את הצופה לשקף את עצמו בתוך היצירה.
גופן של המבצעות נתפס כאתר מחקר: הן מתמסרות למשקלו של הזמן, מגיבות לדרישות הרגע, ולעיתים קורסות באופן מבוקר אל מצבי־קיום חלופיים. שכבות העור הופכות למשטח רגיש וטעון – טריטוריה של חומריות ופגיעוּת – שבה אי־הוודאות היא דרך חיים.
התהליך הכוריאוגרפי מתפקד כפעולה פלסטית בזמן אמת: חציבה של אפשרויות חדשות לטרנספורמציה, להתרוממות, ולכתיבה מחודשת של החיים עצמם.
17.4.26- אוריין מיכאלי- ״בואי״
בין השנים 2022-2016 פניתי לשש עשרה אמניות פלסטיניות בהצעה לשתף פעולה בעבודת תיאטרון-מחול.
חלקן סירבו, חלקן לא ענו, עם חלקן התחיל שיתוף פעולה אמנותי.אבל, בכל המקרים, האמנית הפלסטינית הפסיקה את התהליך.
"בואי" מגוללת באמצעות תנועה, מוסיקה, וידאו וטקסט, את מסע החיפוש שלי, על התסכול שהיה כרוך בו ועל הרגעים היפים והקרובים של שיתופי הפעולה החלקיים והקטועים שנוצרו לאורכו. ביצירה אני ממשיכה לבחון את האפשרות לדיאלוג יהודי-פלסטיני בתוך מרחב שמקשה על שיתופי פעולה כאלה, ובמציאות פוליטית שעושה הכול כדי למנוע אותם. באמצעות הסיפור הקטן והאישי שלי אני ממשיכה להזמין. אותי ואותה. אתכן, אתכם ואותנו. בואו. בואי.
8.5.26- טליה בק -״הצצה לטרילוגיה בהתהוות״
19.6.26- סתיו מרין ונטע וינר- ״חיתוך.דיבור״
נטע וינר וסתיו מרין בקרב זוגי על פיצוח הקוד של שפות הגוף, הלשון והלב.
דואט פיזי-ווקאלי על האלימות והרוך שבתוך ומחוץ לזוג במקום הזה בזמן הווה.
ביצירה זו עוסקים נטע וינר וסתיו מרין בזוגיות וביחסי כוח, דרך בחינה נפרדת ומשולבת של שפות-אם: שפה גברית, שפה נשית, שפת גוף ושפת לשון. אמנית תנועה ואמן מילים נפגשים להתגוששות אמנותית, בניסיון לחקור ולדבר על תקשורת, כוח, שליטה, ברית ושותפות. הדיאלוגים והשירים בעבודה נכתבים מתוך ואל שטף התודעה הקולקטיבי של דימויים חזותיים, מוזיקת פופ, אקטואליה, סרטי אקשן, פרקי אבות ופורנוגרפיה.
