על היצירה 'הכל טוב'
אני מחפשת אחר מרחב מארח, שלא שם את המופע בנפרד מהקהל, אלא שובר את הקיר הרביעי, ומזמין את הקהל לחלל ששם במרכז את האנושיות והפגיעות. היצירה מבקשת מהרגע הראשון לייצר מספר נקודות מבט מקבילות: של הקהל על הפרפורמרים, של הפרפורמרים על עצמם ושל הקהל על עצמו – הקהל מביט על עצמו כבן אנוש.
הרקדנים נוגעים במשהו יסודי בהוויה האנושית: היסטוריה אישית, חולשות, כישלונות, משהו שאפשר להזדהות איתו שיכול לאפשר חוויה משותפת והכרות עם הרקדנים.
אני חוקרת כיצד ניתן לייצר מרחב אינטימי בנקודת זמן משותפת בין שלושה פרפורמרים לקהל זר. האם הזמן והמרחב בנקודה מסוימת יכולים תוך שעה להשתנות לכזה שיכול להיות אינטימי, פתוח, רגיש מכיל וחומל. בוחנת בתוך מרחב זה פגיעות, שבירות וחוסר שלימות. על הבמה קטעי טקסטים, שברי סיפורים מרמזים. העולם התנועתי בו עוסקת היצירה נע בין גוף, מילה, טקסט שירה וקול, לציטוטים מחוליים, ומקיימת מערכת יחסים בין טקסט מילולי, לטקסט פיזי, תקשורת ישירה עם הקהל, יצירת מרחב מארח לאורך כל המופע, מעין ווידויים אישיים של הפרפורמרים.
הרצון שלי הוא ליצור מרחבים שיתופיים, אינטימיים, משתפים, המייצרים קשר ותקשורת בלתי אמצעית. הצורך הזה בוער בי מכיוון שבעיני מופע זה יכול להקל ולחבר את הקהל בימים אלו, על ידי יצירת מרחבים מאפשרים ומכילים.
ביקורות על מופע
השילוב של המחול עם החשיפה של הרקדנים גם באופן מילולי והשילוב עם השיחה בסוף יצרו שילוב ממש מרגש! מרגישה שזה עשה בי שינוי מעבר ליצירה הספציפית הזו, כמו בניית גשר שנראה לי ישמש אותי לתקשר עם יצירות מחול אחרות בעתיד, נפלא! תודה (קארן מרום-חוקרת מוח).
היה פשוט מקסים היום! מעניין, מצחיק, שובה לב, שונה. היה יצירתי בטירוף. נהניתי מאד. מרגישה זכות. (לאה גלבנד – פסיכולוגית). המופע ממשיך להדהד אצלי. עברתי קשת של רגשות. האופן שבו הם נעו בחלל הצליח לספר סיפור הרבה מעבר לכל המילים. תודה על חוויה מרגשת. (אביטל ליבנה- מורה בכירה ליוגה).