מאת מיכאל גטמן וטליה פז
הרקדנית/ סולנית טליה פז ביצירת סולו אישית בוחנת מחדש את התנועות והחומרים אשר נחרטו בגופה ב-30 השנים האחרונות. בעזרת נסיונה העשיר ויכולותיה הפיזיות המרשימות חושפת פז את המגבלות והסדקים האפשריים בחיפוש אחר הדיוק והשלמות כסולנית. ובין הסדקים מבצבץ היופי האנושי, הנשי והפגיע, זה אשר מקיים את המעשה האמנותי בשלמותו. מתיחת קו בין הגוף לקול ומערך הכוחות שמתפתח על הבמה בין השניים, מעודד את פז לבחון את קצוות היכולות הפיזיות, המנטליות הרגשיות. התוצאה- נוף פרדוכסלי שנע בין הטראגי לקומי, בין הנאמר למבוצע ובין תשוקתו של הגוף שלוט במלאכה ולאבד עוצמה וצורה.
מהביקורות:
״עבודת סולו התוקפת לכאורה את נקודות התורפה של הרקדן, תוך שימוש בכל הכלים, השפות הנרכשות, הטכניקות והניסיון הרב, שמגולמים בתוך גופה המיומן של רקדנית סולנית. יצירת מחול מפוכחת ומפכחת, שמקפלת בתוכה מודעות עצמית נדירה, כישרון מפעים והומור בריא" – מרב יודולביץ׳
״עם סיום המופע אומרת לי חברה;אין דברים כאלה ושומטת סנטר. אני, ממרום גילי המופלג
משיבה לה בחיוך: יש לה את זה. ומתכוונת לומר שפז לא רק מוכשרת מאד, אלא גם שיש לה
כריזמה בימתית שאותה טיפחה והבריקה בעבודה דקדקנית, בחריצות ובהתנהלות שקולה״ – אורה ברפמן
״טליה מדויקת כמו שעון שוויצרי. אין תנועה ותנוחה שלא נחקרה אפריורי והיא עולה מכוונת כמו היה מדובר
בשיגור חללית״ – אורה ברפמן
״טליה מביאה את חייה במינון מדויק של הומור, כאב, אצילות ויופי. מיכאל גטמן, כוראוגרף מחונן, תופס ברגישות, בעדינות, ובאנינות טעם את תמצית הדברים, את הדמות והאישיות, ומוהל יצירה שבה מינון מדויק של הכול: דרמה, טכניקה, רגש, מוזיקליות״. – תמי כץ לוריא יקום תרבות
