יצירת מחול שנולדה בעקבות אירועי 7 באוקטובר, ובהשראת סיפור חטיפתה של נעמה לוי. היצירה מבקשת לגאול את הגוף החטוף באמצעות תנועה, ולחקור את הקשר שבין טראומה נפשית לפיזית. מסע שבו טרור ואלימות הופכים למחול, נחמה ותקווה. היצירה הוצגה בפלטפורמות בינלאומיות, בין היתר בארה"ב, ברלין, ירושלים.
**
לאחר קטסטרופת ההרס והחורבן שאירעו בשביעי באוקטובר, התחדד בי הצורך לבחון את מושג היופי על צדדיו המכוערים והגרוטסקיים. אחד מהאימג'ים שדגמתי, היה הדימוי המטלטל של צעירה חטופה ואזוקה, מדממת באזור המפשעה, ומובלת בידי מחבלים חמושים. מרגע החשיפה, ריחף הדימוי בסטודיו והשתלט על החזרות ועל המחקר התנועתי של היצירה, שהתמקדה באסתטיקה של דימוי ולא באילוסטרציה לאירועי טרור. מהדימוי המטלטל נוצר סולו שמזקק כניעה של גוף מותש, דרוך ומתנגד למצב כאוטי. גוף שהפך סמל לאלימות מינית של מחבלים פלסטינים כלפי נשים ישראליות.
הסולו, עובד לווידאו-דאנס וצולם במסגרת פרויקט יצירה בינלאומי – שיתוף פעולה בין האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ו ARTS by the people , ניו ג'רזי, ארצות הברית.
(International Book of Creation Project led by Dr. Emma Gashinsky- Gashinsky, Emma and Michelle Ortega eds. Like Waves Through Flesh, Arts by the People, in collaboration with The Jerusalem Academy of Music and Dance)
הוידאו-דאנס צולם ב'עלמא'- בית לתרבות עברית בתל אביב. לוקיישן שמרפרר למושג ה'אל-ביתי' ממקום מנחם, ומציע אלטרנטיבה מדומיינת לגוף החטוף ולבית המתפורר. בווידאו, ייצוגים של פחד וטרור מתחלפים בחדר פסנתר, חלונות מוארים וקירות עמוסים במיטב הספרות היהודית- תפאורה שעוטפת את הגוף החטוף, ולו לרגע קט, בנחמה, תפילה וריפוי.
הסולו זכה לעיבוד מוסיקלי מחודש בקונטרבס בביצוע דרור טובול.
