את העבודה מבצעות 5 פרפורמריות שכל אחת מהן פועלת על פי ההוראות ומהם יוצרת סולו משלה. במעמד המופע הסולואים מבוצעים במקביל על הבמה ומסמך ההוראות חשוף לקהל. בגמר הסולואים, מתרחש החלק השני של היצירה, בו מחפשות המבצעות אחר קירבה ואיחוד זו עם זו, ע"י קיום טקסים ופעולות משותפות.
חלקה הראשון של היצירה חושף את השוני התנועתי והמחשבתי של כל אחת ומבליט את הבחירה הייחודית לה. בעוד בחלקה השני של היצירה , בוחן את אופציות הפעולה בתום ההוראות, כשנגמרת למבצעות ההנחיה החיצונית. כיצד הן מגיבות לריק ופועלות למלא אותו מחדש, הפעם ע"י חוקים המנוסחים על-ידן, בפנים המהלך הכוראוגרפי.
הספציפיות של ההוראות אל מול האינדיבידואליות של סולו, חושפות מתח בין תנועה (הנתפסת) כדבר מופשט לבין הקונקרטיות של הטקסט. דרך הפער הזה אני מנסה לתת למחול תוקף, אבל גם לפרק אותו ממטענים החיצוניים לו ולהשתמש באמצעי מבע תנועתיים, קומפוזיציאליים ומוסיקאליים בלבד. דרך המתודולוגיה הזו, אני בוחנת כיצד ניתן לממש הבעה משמעותית ונקיטת עמדה במרחב בימתי ע"י נוכחות גופנית, תנועה וסאונד, בלבד.
