יצירה לארבעה רקדנים שעלתה בהרמת מסך 2012.
היצירה בוחנת את הגדרת ה'אני' ביחס לקבוצה. ה'אני' כמשהו שאנחנו שולטים בו ומכירים אותו שלעצמו, מול ה'אני' שהופך למשהו אחר לגמרי בתוך כל סיטואציה נתונה.
תכונות אישיות שאנחנו מקדשים כשלנו, מתרסקות כשאנחנו לוקחים צד פעיל בתוך מערך כוחות.
האם ניתן בכלל לדבר על אופי ואיזה תוקף יש לאישיות שלנו כשהיא בתוך מערך של אישיות אחרות.
חיילים בצבא נוהגים ללבוש מדים, להתחפש, להתאפר, כדי לגלם דמות שמסוגלת להתנהג בצורה אכזרית שמנותקת מהאני היומיומי שלהם.
ארבעה אנשים בתוך מעבדה של הרגלים, של יומיומיות, של שיגרה שבה לאט לאט, מבלי משים, הם הופכים את עורם.
אנחנו מסמנים ללא הרף את הטריטוריה סביבנו, אנחנו מגדירים שוב ושוב מה שייך לנו. אנחנו חזקים.
אנחנו חלשים. אנחנו נאחזים אחד בשני כדי לא ללכת לאיבוד, כדי לא להישאר לבד, כדי לבקש נחמה, בזמן שהכל סביבנו מתפורר.
