“ההיסטוריה נכתבה על ידי המפסידים “
יצירה זו משלבת אלמנטים מריקודים מערביים אמריקאיים מסורתיים עם תרגול כוריאוגרפי עכשווי, וצורה של שירה ווקאלית קצרה הידועה בשם "הודאון". הודאון הינו סוג של משחק חריזה שבו השחקן חייב לייצר הנחה מסוימת ולאחר מכן לפתור אותה במבנה המצומצם והקצר של 4 שורות מוסיקליות. הנושאים של הודאון זה הם דמויות היסטוריות, במיוחד אלו שרוב האנשים מעריצים כגיבורים בעלי אופי מצוין. גנדי, איינשטיין, סוקרטס, אברהם לינקולן, פרויד ועוד.
הרקדנים מופיעים כשלושה בוקרים. כולם הינם "המפסידים" המוזכרים בכותרת. כאשר הם מתחילים לבצע את ההודאון אנו מבינים שההבנה של ההיסטוריה שלהם מוטה ומעוותת. עם התקדמות היצירה מופיעה היסטוריה חדשה, שאינה נתמכת על ידי עובדות ידועות, אלא על ידי היגיון חבוי ונוף דמיוני .
באופן דומה למהלך שבו ההיסטוריה נכתבת מחדש על ידי הדמויות שעל הבמה, הריקוד גם הוא משתנה תדיר,משכתב עת עצמו על ידי הרקדנים ,ואט אט משנה את מהלכו .
שם העבודה גם הוא עיוות של הקלישאה "ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים". ״המפסידים״ בעבודה זו מנסים , בעזרת הומור וקורטוב של מרירות ,להתמודד עם העובדה שהם לעולם לא ייכתבו בספרי ההיסטוריה.
*שפה- אנגלית.
ביקורת מאת אורה ברפמן-
History was Written by Loosers-Hoedown Showdown' by Tamar Lamm, David Kern and Tilman O'Donnell. Museum Tel Aviv, December 7
לפני כשלוש שנים התוודענו לצמד רקדנים/יוצרים שפרץ לשדה המחול המקומי, צמד שאין לו מקבילה בשדה המקומי, והצליח לחצוב לו נישה ייחודית במספר מובנים.חשיפה הראשונה שלו החלה עם דואט מפתיע בשם : "Because We Love You" לפני כשלש שנים. דואט זה חגג פתיחת פרק חדש בחייהם של שני הרקדנים המנוסים, תמר לם ודויד קרן. השניים הכירו בפריז, שם עבדו יחד. דרכם נפרדה, אך נשאר הזיכרון. כמעט עשרים שנה אחרי, הם שבו ודבקו זה בזו.
מאז הספיקו ליצור עוד שלש עבודות שבהן המשיכו לבסס שפה אמנותית משלהם, שאינה מהדהדת את סביבתם הנוכחית. ב-2017 יצרו את " Dog Walkers " ושנה אחר כך את " At The Foot of The Vanishing Table ". עבודות שניזונו מדמיון פרוע, חשיבה מקורית וסביבה ייחודית באסתטיקה שלה. נראה כי המנוע היצירתי המוביל בא מדיויד קרן והשפעתו המשמעותית על תמר לם, חשפה בה פנים רבות שלא ניתן היה לנחש על קיומן קודם לכן, פנים שהעשירו והעמיקו את העבודה המשותפת.
תוך פרק זמן קצר יחסית, הסתבר שלמרות העבודות בעלות המראה הפרום והפרוע, יש מאחוריהן תפיסה אמנותית מוצקה ובעלת חותם אישי. אפשר כבר להגיד בביטחון שהם יצרו "אי" עצמאי, מעין משק אוטרקי ששואב משהו מתאטרון האבסורד, מכמה מאפיינים המזוהים עם סרטי המערב הפרוע, מאווירת קיום נוודית שמשתייכת בהווייתה, בין השאר, לאחד מהזרמים החברתיים שנלחמים בצרכנות חזירית, לצד תפיסת גוף שמושפעת משהו מהארכיטקטורה הדה-קונסטרוקטיביסטית שוויליאם פורסיית' הרבה לדבר עליה בזמנו.
לעבודה הנוכחית הצטרף רקדן נוסף, טילמן אודונל (Tilman O'Donnell ) , לשעבר רקדן בבלט קולברג ורקד שנים בלהקתו של פורסיית'.
כותרת העבודה – "Hoedown Showdown" פרושה המילולי הוא : ריקוד מרובע, קצבי וסוער שמבנהו מבוסס על ריבוע דינמי. ריקודי ה'הודאון' הם ריקודים חברתיים אמריקאים ששרדו מתקופת המתיישבים הראשונים ונפוצו בעיקר בארצות הדרום של ארה'ב. המונח 'שאודאון' נפוץ במקור בשלבי חשיפת הקלפים ברגע המכריע של המשחק, או במובן של עימות מכריע, כמו כאן.ח
לשאלה אם מדובר במופע שנכלא בהגדרה מכילה של מחול עכשווי,או שמא במסגרת תאטרון מחול הנעזר בחפצים ואביזרי במה. האם זו סוגה אמורפית ולבילית שתופרת אקראית תנועה, פרפורמנס ומחזמר, אין ממש תשובה ולמי זה בכלל איכפת.
לפנינו שלושה פרפורמרים מיומנים. לכל אחד מהם יש קילומטראג' מכובד וכל אחד מהם מעניק לעבודה גוון שונה. עם כל ההנאה מאוד׳ונל, אולי הצעיר בחבורה, את המשקל הכבד מספקים תמר לם ודיויד קרן, וכל אחד מהם מנצל היטב את חוזקותיו האישיות בהווה. לם שעברה תהליך שינוי ושחרור אישי, מצאה בתוכה קולות שלא הכירה קודם ודיוויד קרן שכל התנהלותו הזרוקה כביכול, היא כיסוי מחושב למסע חקר של בעל חושים מחודדים ביותר, אינטליגנטי ומאתגר.
במסווה של פגישת חברים נרקמה מול עינינו סטירה חברתית, מנתצת היררכיות בסביבה שבשוליה מתקיימת היסטוריה נוסטלגית שקיומה היחיד הוא בעולם מומצא, שמציע את חמודותיו וחמדותיו במציאות חלופית אל מול אלה שמעדיפים לעצום עיניים אל מול עולם על סף התפוררות.
