העבודה אוסנסיה היא דואט הנרקד על ידי רקדן יחיד. היא נוצרה במהלך תקופת סגרי הקורונה, ומתעסקת בגוף ובהיעדרו, באפשרות של מגע, ובחוסר ההיתכנות של אפשרות כזו. בין השתוקקות לתסכול, הרקדן אריאל גלברט פועל ונע במרחב הריק, כמי שמתקשר עם דברים בלתי נראים. תהליך היצירה כלל פיתוח חומרים של דואט של גלברט עם הרקדנית מורן מילר. על ידי מנגנון כוריאוגרפי של החסרת הרקדנית, השימושיות של החומר התנועתי כמו נעלמה. בהיעלמותה, חשפה מה קורה לתנועה כאשר המוטיבציה שלה איננה נראית והפוקוס זז לחלל הנגטיבי שלה. הקהל נעשה עד לגוף החש והמושפע, מבלי לראות את מקור פעולתו. האם אלו השדים שלו עצמו? האם זוהי הסביבה וכוחותיה – הדברים עליהם אין לנו שליטה – הגורמים לתנועתו ולתנועת הדברים בכלל?
הדואט לרקדן יחיד מעלה תהייה יותר מאשר מציב תשובה החלטית, ומבקש לתת צורה לחסך בנוכחות גופנית משותפת, כפי שנכפה עלינו בתקופת המגפה.
